<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ז</h1>
<h2>דף מח.</h2>
מתי תכנס לרשות הבעל משתכנס לחופה היתה ארוסה ומסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבע' או שהלכו עמו שלוחי האב והיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו סתם אפילו שלא נכנסה בפירוש לשם נשואין הרי היא ברשות הבעל ואם מתה יורשה מכל מה שגבה ולא מה שברשות האב לפי רבינו חננאל ולפי רבי' תם אבל לפי' שאר הפוסקי' זכה בכל אשר אכתוב למטה עמו וכו'. הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או שהיה חצר בדרך ונכנסה עמו ללון כמו בפונדק לא לשם נישואין הרי היא ברשות האב מתה אביה יורשה אפילו כתובתה בבית בעלה וכתב הרמב"ם ז"ל דכל חצר שלו אפילו לא נתיחד הרי היא ברשותו וכל חצר שאינה שלו צריך כניסה לשם נישואין וייחוד. ויש מי שכתב דלאחר ברכת נישואין בכל מקום שיתייחד עמה לשם נישואין הוא. ואלמנה או בוגרת וכל שאינה ברשות האב כיון שהלכה היא עמו או עם שלוחיו או שכנסה עמו לחצר שלו והיא ארוסה הרי היא ברשותו כתובות. חופה קונה פירוש אחר קידושין ולא חיבת ביאה ואם נכנסה לחופה ופרשה נדה בעיא ולא איפשיטא ואינה קונה וכן פסק ר"ח ורב אלפס פס' דחיב' חופה קונה וצריכה שתהיה ראויה לביאה כי הבעיא היתה שפירשה נדה אחר החופה כי קודם החופה פשיטא דאינה קונה כלל וביאה בלא חופה בעיא ולא איפשיטא בגמרת קדושין אי נשואין עושה או אירוסין הילכך לענין ירושה נכסי' בחזקת' [כתובות נ"ו ע"א]. פסק האב לבתו כסות וכלים להבי' עמה מבית אביה לבית בעלה ומתה לא זכה הבעל בדברים הללו. ורש"י והר"מ במז"ל כתבו כי מאחר שהוא ראוי ליורשה יורש הכל אפילו מה שבבית אביה אבל מן האירוסין שאינו ראוי ליורשה בין בכתב בין בעל פה שפסק לה האב ואפילו גובה הבעל לא זכה בהם וחוזרת הירושה לאב וליורשיה וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתב הרשב"א כתובות.
<h2>דף עט.</h2>
דין שטר מברחת שכתבה נכסים קודם שנשא' להבריח מבעלה כתבתיו במתנת בריא ולעולם אין הבעל אוכל פי' מאותם הנכסים ואפילו נתנה מקצת נכסיה או כולם קודם שנשא' והקנ' אותם למקבל המתנה מהיום לכשארצה בלא קנין גמור עד שתרצה אין הבעל אוכל פירות מהם ואם מתה אינה יורשה. נפלו לה נכסים בירושה אם הוא קרקע בעל אוכל פירות אם הם פירו' תלושין ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ואם הם פירות מחוברים ליתלש הוא אוכלן כי זה הכלל בפירות פירו' המחוברים לקרקע בכניסתה כלומר כשמכנסת אותם לבעל שנפלו לה הרי הם משלו וביציאתה כלומר אם מוציא אותה בגט שלה הם ופירו' תלושין מן הקרקע בכניסתה שלה וילקח מהן קרק' והבעל אוכל פירות וביציאתה שלו כלומר אם יש שם פירו' תלושין ישארו לבעל כאלו אכלן. אמר חד נזבון ארעא ואמר חד בתי זבני ארעא בתי ודקלי בתי דקלי ואילני דקלי אילני וגופני אילני כלו' לעולם קונין דבר שיעשה יותר פירות ושיהיה יותר הוצאתו מועטת זה הכלל לא יקנה בנכסים שנפלו לה לעשות ממנו קרן אלא דבר שגזעו מחליף כשיאכל פירות שיחזור פעם אחרת להיו' שם פירות כאלו אבל לא יקנה דבר שאין גזעו מחליף שהוא כמו פירו' כלו' כאותו דב' שנפל לה בירושה וכמו כן לעולם באכילת הבעל הו' אוכל פירות ולא אמרינן ילקח בהן קרקע אין גזעו מחליף כלומ' שאם היה בעל אוכלן היה כלה הקרן כגון שנפלו לה פירות תלושין ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וכתב הר' יונה כי פירות מחוברים בכניסתה שלו וביציאתה שלה אפילו הגיעו זמנם ליתלש או ליבצר לא אמרינן בכאן כל העומד ליבצר כבצו' דאמי דאכילת פירות אינו אלא תקנת חכמים וכן נראה מהירושלמי וכן פסקו רב אלפס ורבינו חננאל ובעל הלכות גדולות כר' שמעון דביציאת' שלה אפילו מחוברים ואין שמין לה הפירות וכן כתב הראב"ד וכתב אבן מגאש דבעל שגירש אשתו ויש בקרקע שלה פירות מחוברים דבעל נינהו ושמין אותם לו כמו ששמי' ללוקח מן האם כשנתן נכסיו לבנו לאחר מותו כי כאחר דאמי ואם הוא אומר כשמוציא הדמים אתן כמו שקבלתי עלי בכתובה ולא תקח הכלי' שהבאת והיא אומרת הכלים אקח כמו שהבאתי מבית אבי שמין אותם כמו שהם שוים עתה ולוקחת אותם בין הוקרו בין הוזלו ומנכה מן הכתובה ממה שקבל עליו הבעל משום שבח בית אביה כי אחריותן על הבעל כי זה מיירי בנכסי צאן ברזל ואם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו. ולפי' אם הכניס' לו בשו' הנדוני' שקבל עליו הבעל שני כלים או שני שפחות וקבל עליו הבעל באלף זוז והוקרו תחת בעלה ועמדו על אלפים וגרשה נוטלת אח' באלף זוז שקבל עליו הבעל והשני נותנת דמים ונוטלת אותם משו' שבח בית אביה וכן כתב רי"ף כתובות יבמות [ס"ו ע"ב] וכן הדין אם הוזלו ועמדו על ת"ק נוטלתן בת"ק וגובה ממנו השא'. וולד בהמת מלוג או וולד שפחת מלוג לבעל ואם נתגרשה נותנ' דמים פי' מולד שפחת מלוג ונוטלן משום שבח בית אביה ואם רוצה בעל לשחוט הולד הרשות בידו ולא חיישינן שמא תמות האם ויכלה הקרן ופירות תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן וכתב הריב"ן כי הגונב בהמת מלוג הכפל לאשה כמו הגונב ולד בהמה מלוג שפשוט כתובות. הכניסה לו עז לחלבה ורחל לגיזותיה ותרנגולת לביצתה ודקל לפירותיו אוכל והולך עד שיכלה הקרן פרש"י משום דאיכא שיור עור ונוצה. ועוד פשוט ובגלימא מכסה בה עד דבלי דאיכא שחקין וכשמגרשה נוטלת הבלאות ואינו משלם בעל הפחת וגופרית ומחפורת של צריף אוכל כמו כן כי נשאר המקום מהקרקע כתובות.
<h2>דף עט:</h2>
מוציא הוצאות על נכסי אשתו בין הוציא מעט ואכל הרבה בין אכל מעט ואפילו שוה פרוטה ואפילו מחבילי זמורות מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל הוציא ולא אכל כלל או שאכל פחות משוה פרוטה ישבע כמה הוצי' ויטול עד כדי השבח ולא יותר ואם נפלו לה מעות במקום אחר והלך בעל להביאם והוציא ולקח מן המעות ולא אכל פירות כלל שמין כמה המעות שוין יותר בכאן משהיו שם וכך תפרע האשה זהו השבח ולא יותר אבל אם היתה הוצאה יתרה על השבח אין לו אלא הוצאה כשיעור שבח ובשבועה שלא הוציא פחות משיעור שבח וכל זה בנכסי מלוג אבל בנכסי צא' ברזל כל שבח ששבחו בין מחמ' הוצאה בין שלא מחמת הוצאה הכל לבעל שאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו. אבל האשה שמרדה על בעלה אפי' אכל הרבה שמין לו כמה אכל ופוחתין אותו ממה שראוי ליתן לו מן ההוצאה אחר שישבע ונוטל שלא הקנה לה כדי שתנוול ותצא מעצמה כתובו'. מוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנ' ויוצא' ממנו כמוציא על נכסי אח' דמי ובין הוצי' ולא אכל או אכל קימעא שמין לו כאריסי העיר ואם הוציא קימעא ואכל הרבה ברשו' אכל ואינו חוזר שום דבר. ויש מן הגדולים שכתבו כי מה שאכל אכל ושמין לו כאריס בשבח שהשביח ומה שאכל אכל בתקנתא דרבנן ולפי' אינו בא לחשבון כתובו'. בעל שהוריד אריסין בנכסי אשתו והיו האריסין יודעין שהם נכסי אשתו וגרשה אם הבעל אריס שמתעסק בעבודת הקרקע כמו הם כשהוא מסתלק איסתליקו אינהו ואין להם שום דבר משכירות לא כנגד הבעל ולא כנגד האשה אלא שמין להם וידם על התחתונ' אם יש שם זרעי' ואם אין הבעל אריס ארעא לאריסי קימא ואין מסתלקין עד זמנם ואם תרצה היא לסלקם שמין להם כדין אריס (והשומא כתבתי בשכירו' קרקע בחלק שני) כתובות. קטנה שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינ' הים ונשאת שלא לדעת ומתה אין הבעל יורשה וכ"ש אם אביה כאן בגמ' קדושין. קטנה יתומה שהשיאו אמה ואחיה ומתה קודם שגדלה בעל יורשה ולא אמרי' שמא אם היתה גדולה היתה ממאנת גטין.
